נוימן נ' מי-טל הנדסה ושרותים בע"מ

פסק דין

לפניי תובענה כספית בגין ליקויי בנייה נטענים בדירתה של התובעת.

1.ביום 30.5.04 רכשו התובעת ובעלה מהנתבעת בית מגורים ברח' נחליאלי 2 בכרמיאל, אותו התחייבה הנתבעת להקים עבורם (נספח ב' לכתב התביעה; להלן – "הדירה"); התובעת ובעלה התגרשו, והתובעת רכשה מבעלה את כל הזכויות בדירה (נספח א' לכתב התביעה).

2.לטענת התובעת, התגלו בדירה ליקויים אשר הוערכו בסך של 115,988 ש"ח בהתאם לחוות דעת המומחה שצורפה ע"י התובעת לכתב התביעה (נספח ד' לכתב התביעה).

כן דרשה התובעת בתביעתה סך של 5,000 ש"ח בגין הוספת שתי חניות בצמוד לחניותיה (סכום שהוערך ע"י התובעת, בלא שצורפה כל חוות דעת), 10,000 ש"ח בגין עגמת נפש, ו-10,000 ש"ח בגין דיור חלופי בזמן השיפוץ, אשר הוערך ע"י מומחה התובעת בפרק זמן של כשלושה שבועות (עמ' 19 לחוות הדעת).

הנתבעת טענה, כי התביעה הוגשה בחלוף תקופת הבדק, במהלכה תוקנו ליקויים שנדרשו, ועל כן התיישנה או הוגשה בשיהוי מהותי, כי הנזקים נגרמו ברובם ע"י התובעת, ואינם פגם יסודי בבית, וכי בהתאם לחוות דעת המומחה מטעמה (נספח ג' לכתב ההגנה), אין כל ליקוי בדירה.

3.ביום 7.12.12 מונה מר דן ברלינר כמומחה מטעם בית המשפט.

בחוות דעתו, שהוגשה ביום 14.1.13, קבע המומחה כי בדירה ליקויים בסכום כולל של 13,806 ש"ח (כולל עלות פיקוח הנדסי ומע"מ). המומחה לא מצא כל פגם בחניות הנוספות, המזכה את התובעת בפיצוי.

זאת ועוד, בחוות הדעת אמנם לא נרשמו הדברים, אך מתוכנה עולה באופן ברור, כי הליקויים שנמצאו דורשים תיקון קוסמטי בלבד, ועל כן אין כל צורך בדיור חלופי בזמן ביצועם.

ביום 7.2.13 הוגשו ע"י המומחה, במסגרת בקשה מס' 1, תשובותיו מיום 6.2.13 לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו ע"י ב"כ הנתבעת (להלן – "תשובות המומחה לשאלות ההבהרה").

4.ביום 12.8.13 וביום 28.10.13 הודיעה התובעת (בבקשות מס' 5 ו-7 בהתאמה), כי היא מוותרת על הגשת תצהירים מטעמה ותבקש להגיש סיכומים בכתב לשם מתן פסק דין מנומק על יסוד החומר המצוי בתיק בלבד.

ביום 17.11.13 הודיעה אף הנתבעת כי היא מסכימה למתן פסק דין במתווה האמור, ולפיכך הוריתי על הגשת סיכומי הצדדים.

סיכומי התובעת הוגשו ביום 17.12.13, וסיכומי הנתבעת הוגשו ביום 29.1.14.

5.בסיכומיה, מקבלת התובעת, בלית ברירה לטענתה, את קביעות המומחה שמונה מטעם בית המשפט, תוך שהיא מבקשת כי לעלויות שנקבעו תתווסף עלות ביצוע ע"י קבלן מזדמן בשיעור של 30%.

כן טוענת התובעת, כי יש לפצותה בגין דיור חלוף בתקופת השיפוץ לתקופה של 10 ימי עבודה, שהם 12 ימים בפועל. עוד מבקשת התובעת פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לה מהתנהלות הנתבעת ומהליקויים בדירתה.

6.בסיכומי הנתבעת, חוזרת הנתבעת על טענותיה בדבר התיישנות התביעה, העובדה כי התובעת היא הגורם לליקויים שנמצאו באשר אינה דואגת לאחזקתה, וטענה כי לנתבעת הזכות לתיקון הליקויים שנמצאו, לשם הוזלת העלויות.

אדון תחילה בטענות הנתבעת ולאחר מכן בטענות התובעת.

7.התיישנות

7.1הנתבעת אינה חולקת, כי הדירה נמסרה לתובעת בחודש אוקטובר 2005 (סע' 18 לסיכומי הנתבעת). התביעה הוגשה בחודש יולי 2012, בטרם חלפו 7 שנים ממסירת הדירה, ולכן, התביעה לא התיישנה, כטענת הנתבעת.

7.2ניסיונה של הנתבעת בסיכומיה, "לקצר" את תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, ולהשוותה לתקופת הבדק הקבועה בחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973, דינה דחייה.